איום הגרושים

איום הגירושים
דינה וגדי (שמות בדויים) התיישבו מולי בעייפות ובעיניהם מבט של תחנונים דינה התחילה לדבר ראשונה: "בבקשה תעזרי לנו. או שיקרה איזה שהוא שינוי אצלנו או שאנחנו נתגרש, ככה אני לא יכולה יותר להמשיך".

גדי הגיב מיד: “זה פתרון קל גרושים, מה את בורחת? את ממש פוגעת בזה שאת בכלל מעלה את הרעיון של גרושים. את רוצה להתגרש אין בעיה נתגרש!”. שאלתי את דינה אם היא באמת רוצה להתגרש והיא אמרה שממש לא אבל ככה היא כבר לא יכולה להמשיך. “אני כל כך עייפה שאם המצב ימשיך ככה אני מעדיפה להיות לבד”.

הקלות “הבלתי נסבלת” של הגירושים

הגרושים היום הופכים לנפוצים יותר ויותר – סיפורם של דינה וגדי לא חדש. היום שהגרושים הפכו לנפוצים כל כך, זוגות רבים מנפנפים באוויר באיומים והרמת ידיים של בואי או בוא נתגרש וזהו. כאשר המילים האלה נזרקות לאוויר עולה פחד גדול מהשינוי, לצד איזה שהיא תחושה מדומה של הקלה, כאילו אם נתגרש הכול יהיה טוב. כמו השאיפה הילדותית שלנו לפעמים לברוח לאי בודד. במחשבה יותר עמוקה אם ישאלו אתכם כמה זמן אתם רוצים להישאר על האי הבודד הרוב יגידו: קצת לנוח אבל אנחנו רוצים לחזור. הבעיה בגרושים שאחרי שמתגרשים קשה להחזיר את הגלגל אחורה, ולגרושים יש מחיר מאוד כבד. “אני מאוד כועסת על כך שגדי כל הזמן בעניינים שלו, אני לא מרגישה שהוא שותף אני מרגישה כל כך לבד” אמרה דינה. גדי מייד התגונן: “היא כל הזמן מתלוננת, לא משנה מה אני עושה, זה אף פעם לא מספיק לה, אז התרחקתי, אין לי יותר כוח”.

אנחנו מרגישים לבד

דינה פוחדת מאוד מהתחושה שלה שהיא מרגישה לבד. היא פיתחה סוג של תלות בגדי. בעזרת עבודת מודעות דינה הפסיקה לפחד מהרגשות שלה והתחילה מצד אחד ליהנות מתחושת העצמאות והחיבור שלה לעצמה ומצד שני התחילה ליצור דברים משותפים עם גדי, לא בדרך של תלונה אלא בדרך של יוזמה. גדי הבין שהוא מאוד מפחד שמאשימים אותו, והתגובה האוטומטית שלו היא התגוננות. עבודת המודעות עם גדי הייתה סביב התפיסה שלו שהוא בסדר כמו שהוא וממקום שהוא לא צריך לברוח ולהתגונן הוא התחיל לרצות להיות יותר שותף.

שינוי הדרך בה אנחנו תופסים את הזוגיות

דינה וגדי שינו את ההתייחסות שלהם לדברים שקרו להם בזוגיות. הם התחילו להתבונן בעצמם. דינה וגדי התחילו להבין את המקומות שהפחדים שלהם גורמים להם להגיב בהאשמות והתגוננות והתאמנו לעצור את התגובה האוטומטית שלהם ולבחור תגובות שמקדמות את המטרה שלשמה הם התחברו בראשית הזוגיות שלהם. במקום להתנהג כמו שני ילדים פגועים שפוגעים, הם החלו לנהוג כשני בוגרים שכל אחד מהם לוקח אחריות על החלק שלו. לאט לאט הם החלו לאסוף חוויות טובות וזה עודד אותם להמשיך בתהליך וליצור עוד ועוד חוויות טובות ומתקנות.