הקשר בין ביקורת, כוונה ואהבה?

human brain with arms and legs, hands her a bouquet of roses to a heart
בחיי היום יום אנחנו מלאים כוונות טובות. לא תמיד אנחנו מצליחים לפעול על פי הכוונות שלנו אבל כמו שנהוג לומר: "העיקר הכוונה ."

 איך אנחנו מעריכים את עצמנו?

אנחנו מעריכים את עצמנו על פי הכוונות שלנו ואת האחרים אנחנו מעריכים על פי הפעולות שלהם. אנחנו לא מודעים לכוונות של האחרים כיוון שאנשים לא שקופים. מה שאנחנו רואים זה את מעשיהם. לדוגמה: אם אנחנו מצפה שחבר יעזור לנו והוא לא עוזר, אנחנו יכלים להיפגע ולשפוט אותו על כך שהוא לא חבר טוב. לעומת זאת כאשר אנחנו לא עוזרים לחבר, אנחנו מרגיעים את עצמנו בכך שאנחנו אומרים לעצמנו יש לי כוונה לעזור לו אבל זה לא מסתדר לי.

יש שוני בין איך שאנחנו תופסים את המציאות לבין איך שאחרים תופסים אותה. אנחנו בטוחים שכולם חושבים כמונו ולכן אנחנו שופטים ומבקרים את האחרים על פי נקודת המבט שלנו.
הדבר היחיד שאנחנו רואים זה את המעשים של השני כי הכוונות, התפיסות הפחדים והמטרות של האחרים לא נראים לעין. על מנת להבין עלינו לדבר, להתעניין, לשמוע ולהקשיב מתוך כוונה לקשר של אהבה ולא מתוך כוונה להוכיח שהשני לא בסדר.

כדאי שנתבונן יותר על המעשים של עצמנו ונראה יותר את הכוונות הטובות של האחרים, והכי חשוב לקבל באהבה את עצמנו ואת הסובבים אותנו.

“איש אינו יכול לבקר בצדק או לדון בצדק את זולתו,
כי איש אינו יכול להכיר את זולתו באמת”
תומאס בראון