תקשורת טובה – להגיב בדרך חיובית

Miss you. Love you.
התגובות לבן הזוג קובעות את סוג היחסים ואת האווירה בבית. אם נגיב בדרך חיובית, סביר להניח שנשיג תוצאות טובות. היחסים יהיו טובים והאווירה בבית תהיה טובה. אבל מה קורה כשמגיבים בדרך שלילית? מדוע זה קורה לנו ואיך אפשר לשנות את זה ולסגל דרך חיים בה אנחנו מגיבים בדרך חיובית גם כשבן הזוג שלנו לא כל כך מצליח להיות חיובי? איך לא נופלים בבור המעגל השלילי, אלא יוצרים תפנית לכיוון חיובי שעושה טוב לנו ולזוגיות שלנו? בואו נראה מהם שני הדפוסים השליליים הנפוצים ביותר ביחסים, למה אימצנו אותם ואיך מחליפים אותם בדפוסים חיוביים.

 

שני דפוסים שליליים שגורמים להתרחקות בזוגיות

התקפה

סוג התגובה הראשון  לבן הזוג יהיה מתקפה חזיתית. 
 
הרגש שמלווה תגובה כזאת יהיה בעיקר רגש של תסכול שהופך לכעס מאוד גדול שמתפרץ החוצה. התסכול נובע מהתחושה שלא מבינים אותי, לא מקשיבים לי ולא מכבדים אותי.
 
סוג זה של תגובה גורר לרוב התגוננות מאוד חזקה של בן הזוג שמנסה להסביר למה הוא התנהג כמו שהוא התנהג וההסברים בדרך כלל מלווים בהאשמות. בדרך כלל כשנגמרים ההסברים, בן הזוג יעבור גם להתקפה: “אם לא היית עושה כך וכך, לא הייתי עושה את מה שעשיתי.”
 
מתקפה גוררת ויכוחים מי צודק, מי יודע יותר טוב ומי מחליט.
 
כשאני משתמשת במילה התקפה אני מתכוונת גם להתעקשות לדבר ועכשיו!
 
פחד מאוד גדול שעולה אצל אחד מבני הזוג, שהוא מרגיש שכדי לצאת מהתחושה הלא נעימה שלו הוא חייב לדבר ולפתור את הדברים עם בין הזוג.
 
בין הזוג שלא מסוגל ולא פנוי באותו הרגע מרגיש “מותקף” ולכן הוא מתרחק גם כדי לשמור על עצמו לא להיפגע וגם כדי לא להתקיף בצורה כזאת שהוא יצטער על זה אחר כך.
 

ההסתגרות

הסוג השני שבו שאנחנו מגיבים כאשר אנחנו נפגעים, ההסתגרות.  כלומר מתכנסים בתוך עצמנו. מדברים במינמום אם בכלל, ואם כבר מדברים זה יהיה בנושא מנהלות.
 
מה קורה לנו בתוכנו באותה תקופת הסתגרות כשאנחנו בקושי מדברים, ובטח שלא מחייכים או נחמדים אחד לשני?
 
עוברים בראש סרטים על גבי סרטים וברובם סרטי זוועה, אולי גם סרטי נקמה, דרמות של מסכנות, הסברים ופרשנויות מה, כמה ולמה. בעיקר מה שקורה, שאותם סרטים חוזרים על עצמם בסרט נע, סרט נגמר, מתחיל מיד סרט חדש ושוב מוקרן הסרט הראשון וקטעים מהסרט השלישי. בקיצור מרתון סרטים.
 

יש כמה סוגי מחשבות שעוברים לנו בראש בזמן ההסתגרות:

מחשבות של מסכנות – קשה לי, אני לא יכול יותר, אני צריך שקט עם עצמי, מרגיש כמו סוג של כניעה למצב. בכי מאוד מאפיין סוג כזה של סרט שעובר לנו בראש.
 
מחשבות של החלטות איך מהיום אני הולך להתנהג איתך – מהיום אני רק עם עצמי, לא מתקרב ולא מבקש ממך כלום. מהיום אני לא אעשה בשבילך כלום. ממקום פגוע מתכננים בראש איך לפגוע בחזרה.
 
נמאס לי שאני יוזם כל פעם מחדש את הפיוס. עד שהוא לא ידבר איתי ויתנצל אני לא אדבר איתו.
 
מאוד מאפיין הסתגרות, סוג של אדישות. אבל האמת שזאת בכלל לא אדישות, אלא רק דרך כביכול לשמור על עצמנו לא להיפגע. (אם לא יהיה אכפת לי, אני לא אפגע)
 
מחשבות של תקיעות – התלבטות מה לעשות, לדבר איתו, להיות נחמד, לעשות פרצופים, להתנצל, לדרוש התנצלות, לברוח למקום מבטחים, לפתוח בויכוח ולהתעקש על מה שאני רוצה. מרוב התלבטות נתקעים במקום ולא עושים שום פעולה.
 

גם וגם משתמשים בשניהם לסרגין

לכל אחד מאיתנו יש את הדפוס הדומיננטי. ולפעמים מה שדומיננטי זה שילוב. למשל מסתגרים עד שמתפוצצים ומתפרצים. או שמתפרצים רבים ואז מסתגרים בשביל להירגע ולנוח עד הסיבוב הבא.

ומה הדפוס שלכם?

אם תסתכלו על דרך ההתנהלות שלכם בוודאי תזהו איזה שהוא דפוס שחוזר על עצמו במערכת היחסים הזוגית שלכם. ההתנהלות של כל אחד מכם, מזינה את ההתנהלות של בן הזוג שלכם.  משתמשים בכל אחד לחוד או בשילוב של השניים.

 

איך דפוס התגובה נוצר?

מדוע לכל אחד יש את הדפוס האוטומטי שלו, שהוא חוזר עליו שוב ושוב ואיך הוא נוצר? 
 
מה שקורה לנו כילדים אנחנו מסיקים מסקנות איך להתנהג ביחסים.
 
במשך שנות ילדותנו נחשפנו לסוגים שונים של תגובות בין אנשים. המודל הראשוני היה ההורים שלנו.
 
ראינו אימא שבוכה, אבא שמתלונן, אבא שלא מדבר ומתרחק, אימא שמבקשת סליחה בלי סוף ורוצה לדבר. אימא שהרימה ידיים והסתגרה בתוך עצמה.
 
מגוון האפשרויות מגוון וזה לא תמיד קבוע שכל הגברים מתנהגים בדרך מסוימת וכל הנשים בדרך אחרת.
 
לפעמים נדבק בנו הדפוס של אחד ההורים ולפעמים החלטנו שלעולם לא נתנהג ככה.
 
אני מכירה משהו שהוריו העבירו תקופות מאוד ארוכות בחיים שלהם, בהם הם לא דיברו אחד עם השני. המסקנה שהוא הגיע אליה, שהוא לעולם לא יתנהג ככה, כי הוא חווה את הכאב שבאווירה כשלא מדברים.
 
משהי אחרת שראתה את אמא שלה מתסגרת כל פעם שהיא נפגעה ממריבה. ההתנהלות הזאת פשוט נדבקה בה, בלי שהיתה לה יכולת להתנהל אחרת.
 
הדבר השני שגורם לנו לאמץ דפוס קבוע במקרה של פגיעות, שזה “עבד” לנו בתור ילדים ועם השנים.
 
למשל אם בכיתי ואז פתאום התחילו להקשיב למה שאני רוצה, התת מודע למד שזאת הדרך לגרום לאנשים להתייחס אלי.
 
כעסתי והצד השני התיישר לפי מה שרציתי, למדתי שזה מה שעובד.
 
מכירים את הילדים האלה שנכנסים להתקפי זעם וההורים, רק כדי שיהיה שקט תעשיתי מרצים אותם? או ילדים שכשהם בוכים מקשיבים להם ועושים הכל על מנת שהם יפסיקו לבכות?
 
אלה כמה דוגמאות, איך תת המודע שלנו מסיק מסקנות לא מודעות ומסגל הרגלים ודפוסי תגובה.

 

למה אימצנו תגובות שליליות

השאלה המתבקשת כאן, היא למה אנחנו לא מפסיקים כבוגרים את דרך ההתנהלות הזאת, שלא באמת נעימה לנו, וכבר מזמן לא באמת מקדמת יחסים טובים. ולא רק שהיא לא מקדמת יחסים טובים היא מרחיקה ביננו.

האגו שלנו

יש לנו מן דבר כזה שפרויד קרא לו “אגו”.
 
אגו זה הנפרדות שלנו. האגו גורם לנו להרגיש מופרדים מהשני ועל כן האגו דורש כבוד, הערכה, הבנה, אהבה ושיראו כמה הוא בסדר, כמה הוא טוב וצודק.
 
“האגו” הזה, שכל מה שהוא רוצה זה הערכה ולהיות צודק, משכיח מאיתנו את המטרה האמיתית שלנו וזה להיות ביחסים טובים.
 
באותו הרגע ש”האגו” נפגע, הוא “מפשיל שרוולים” כדי לזכות בהערכה והכרה בו וזה הופך להיות הדבר החשוב ביותר בעולם באותו הרגע. התמונה הגדולה והחיבור ללב נשכחים ברגע של פגיעות.
 
המסקנה של “האגו”  שלנו במצב שהוא מרגיש פגיעות תהיה שיש “סכנה” ולכן הוא חייב להיכנע או לברוח או שהוא כל כך “מפחד” שהוא קופא על מקומו.
 
הפחד של “האגו” להיפגע, משבש את דעתנו וגרום לנו לפעול בדרך השרדותית. אפשר לקרוא לזה גם דרך “ילדותית”. דרך שבא האגו כאילו בשליטה על המצב.
 
“האגו” הופך להיות סוג של שומר ראש. שומר ראש שרואה את בן הזוג כמסוכן וכפוגע, ולכן הוא חייב לשכלל את דרכי ההשרדות שלו על ידי “לחימה” או “כניעה”.  

 

הפרדוקס – מתנהלים במלחמה כדי שתהיה אהבה

התנהלות כמו בסכנה פיזית

בואו נשים לב לעובדה שאנחנו מתנהגים במערכות היחסים שלנו כאילו יש סכנה פיזית.
 
כשהאדם הקדמון הלך ביער ופגש נמר, הוא היה חייב לשמור על עצמו. איך הוא עשה זאת? על ידי כך שהוא נלחם בנמר או שהוא ברח או שהוא קפא על מקומו כדי שהנמר לא ישגיח בו.
 
עכשיו שאתם קוראים את המאמר הזה, עם יד על הדופק, האם לפעמים יש לכם תחושה שבן הזוג שלכם הוא אויב כמו הנמר?
המוח העתיק שלנו, שהוא זה שמנהל את “האגו”, יגיד שלפעמים זאת ההרגשה.
 
במציאות אין באמת סכנה. כן יש סכנה ל”אגו” שלנו.
 
כל התנהלות שבאה כתגובה לפרשנות, שבן הזוג שלנו הוא האויב, לא יכולה להביא לקרבה. בהתקפה או בריחה אין שום קרבה ויחסים טובים. 

 

להגיב בדרך חיובית לטובת הילדים

לפני שנגיע לדרך, מה עושים כדי ש”שהאגו” לא ינהל אותנו,  בואו נזכיר לעצמנו דבר חשוב ביותר.
 
ילדים לומדים על תקשורת מהדוגמא שהם רואים אצל ההורים שלהם. כמו שאתם למדתם ואימצתם דפוסים של תקשורת שיכולה להיות אפילו הרסנית, ככה גם הילדים שלנו לומדים.
 

הילדים נחשפים לשני דברים:

  1. לדפוסי ההתנהלות השליליים שלנו ההורים, שגורמים לכך שזה “ידבק”  בהם ללא כל יכולת מצדם לשלוט בזה.
  2. לאווירה לא נעימה בבית. דבר שמאוד משפיעה על ילדים.  

 

מתי מחליטים לעשות שינוי?

כשהיחסים מדרדרים ומדרדרים, מגיעים לאיזה שהוא רגע, שמבינים שפועלים בדרך שלא באמת מקדמת את מה שאנחנו באמת רוצים וזה יחסים טובים.
 
המחיר שמשלמים כאשר מגיבים באחת מהדרכים שתארתי פה ובוודאי מוכרות לכם, הוא גבוה.
 
אז יאלה, בואו נראה מה אפשר לעשות אחרת. איך אפשר להגיב באופן חיובי, להיות בתקשורת טובה ובטח ובטח ביחסים טובים, הרי זה מה שרצינו מלכתחילה.

 

מה כן לעשות

להיות נוכחים למטרה הגבוהה

כדי להגיב בדרך חיובית לבן הזוג שלנו, כדאי שנתחבר למטרה מעוררת השראה.
 
להיות צודק זו אינה מטרה מעוררת השראה. זאת מטרה של “האגו” הפגוע, ולכן אנחנו גם מגיבים בדרך שלא מעוררת השראה ולא מקרבת.
 
לעומת זאת, לזכור שאנחנו רוצים יחסים טובים, להגיע להסכמות בדרך מכבדת והכי חשוב לזכור שאנחנו רוצים אוירה טובה, יביא אותנו לתגובה חיובית.

לראות את עצמכם ואת בן הזוג שלכם מעבר לאירוע שקרה לכם

דבר נוסף שאנחנו רוצים לזכור, זה שבן הזוג שלנו רוצה גם יחסים טובים, וש”האגו” שלו פגוע ונלחם על הצדק, והוא גם שכח קצת את מה שבאמת חשוב.
 
אפשר להתכוון לשם ממקום מכבד ואז תראו איזה שינוי מדהים יקרה.

לראות את התרומה שלכם ליחסים טובים

חשוב לא להרגיש חסרי אונים ולזכור שיש לנו 100% אחריות על ה 50% שהוא החלק שלנו.
 
הדבר החשוב ביותר שעוזר ליחסים טובים זה האנרגיה והלך הרוח שלנו מהם אנחנו באים לפתור את הבעיות.
 
ברגע שנבוא באנרגיה טובה, סביר להניח שהתוצאות יהיו טובות. חייך אל העולם העולם יחייך אליך.

 

אלה הצעדים בקיצור ולעניין:

 

מודעות לאוטומטים השליליים

להיות מודעים להתקפה ולהסתגרות עד שהמודעות הזאת מאפשרת לכם לעצור רגע לפני שמגיבים.
 
זה המקום, שנייה לפני שאנחנו מגיבים, לזכור את המטרה מעוררת ההשראה של קרבה, יחסים טובים ואווירה טובה בבית. לנשום לרגע, ולתת “לאגו” הפגוע להירגע. 

 

בחירה חדשה שתהפוך לאוטומטים חיוביים

אחרי שעצרנו לשנייה, נשמנו ואנחנו באנרגיה רגועה, נקיים תקשורת מקדמת כמו שאנחנו יודעים לעשות כשאנחנו רגועים.

 

בואו נסכם

  • יש שתי דרכים לא מקדמות שהאגו שלנו משתמש בו ביחסים וזה גורם לריחוק ואווירה לא טובה. הסתגרות והתקפה.
  • אימצנו את הדפוסים האלה עם השנים והגיע הזמן להיות מודעים לדפוסים האלה ולבחור דפוסים חדשים.
  • מה שיעזור לנו, זה תזכורת קטנה על המטרה מעוררת השראה שלנו, שהיא יחסים טובים ואווירה טובה בבית בשביל כל בני המשפחה. 

שני שלבים שיובילו לתגובה חיובית

שלב ראשון – לעצור לזכור מה חשוב באמת וכך להירגע.
שלב שני –  להקשיב ולשתף בדרך מכבדת ולהגיע להסכמות שמשרתות את שני הצדדים. 
 
 

 מדריך און ליין לזוגיות טובה   

אם החלטתם לעצור ולעשות שינוי,
אם החלטתם לבחור להגיב בדרך חיובית
על מנת להיות ביחסים טובים בזוגיות
ובאווירה טובה בבית  

תמצאו את כל הכלים במדריך און ליין
זמין ונגיש לכם, בכל מקום ובכל רגע.

לפרטים לחצו על התמונה: 

515X160 cc לאתר נעמה