טיפים להורים:
מי מחליט, אתם או הילד שלכם? הרבה מאוד הורים מתוסכלים מהמאבק עם הילדים בכל משימות החיים. נראה כאילו אין ברירה וברגע שיש ילדים יש ויכוחים ומאבקים.
תתפלאו כמה הפתרון פשוט אם רק משנים גישה.
למה זה קורה? מה יש להם, לילדים החמודים שלנו, שהם מתווכחים על כל דבר?
הצורך הבסיסי הראשוני של כל אדם, לא משנה באיזה גיל, זה הצורך באוטונומיה.
אין אחד שלא רוצה להחליט ואין אחד שלא מתנגד באופן אוטומטי, כשהוא מרגיש שרוצים להחליט עליו. במיוחד ילדים, שמגיל אפס, מעבירים אותם ממקום למקום ומחליטים עליהם, כמו שק תפוחי אדמה. הם מגיעים לגיל שבו הם רוצים להחליט.
כשמבינים את הרעיון הזה, קל לראות על עצמנו, כמה אנחנו מגיבים באופן אוטומטי כשהילד שלנו רוצה להחליט. מיד מתעורר החלק הילדי של ההורה שרוצה גם הוא מנגד להחליט.
כמובן שעולים מיד הסברים רציונאליים, שאומרים אבל צריך להתקלח, להגיע בזמן לעבודה, איך זה שהילד לא מבין את זה. ואנחנו ההורים לא שמים לב איך אנחנו נכנסים למאבקי כוח, שרק הולכים ומחמירים.
הפתרון הוא פשוט: לשנות גישה. ברגע שמבינים שלילד אין התנגדות לעשות את הדברים, הוא פשוט רוצה להיות זה שמחליט.
אז בואו ניתן לו להחליט. איך נעשה את זה? ניתן לו אפשרות בחירה בין שני דברים וכך הוא ירגיש שהוא מחליט.
ככל שניתן לילדים שלנו יותר אפשרויות בחירה בכמה שיותר תחומים, כך הם פחות ופחות יתווכחו איתנו. הם ירגישו ביטחון ולא יכנסו למגננה של אני מחליט.
שימו לב, חשוב לא לתת אפשרות בחירה כללית, למשל לא נשאל אותו אם רוצה להתקלח, כי כמובן שהוא יכול להחליט שהוא לא רוצה להתקלח.
תמיד ניתן לו בחירה בין שני דברים ששניהם הגיוניים לנו. למשל אתה רוצה להתקלח עכשיו או אחרי משחק אחד שנשחק. או למשל אתה רוצה ביצת עיין או מקושקשת. (לא נשאל מה אתה רוצה לאכול, כי אז הילד מבולבל מעודף האפשרויות ויש "חשש" שהוא יתחיל לשגע אותנו.)
ככל שנתרגל לתת אפשרויות בחירה, כך הילד ירגיש שניתנת לו אפשרות הבחירה ולא יהיה לו את הצורך להתגונן מפני זה שמחליטים עליו.
הורים רבים שאימצו את הטיפ הזה, ונתנו אפשרות בחירה בין שני דברים דיווחו כמה הילדים שלנם נרגעו והוויכוחים בבית פסקו.
ככל שנאמן את הילדים לבחור מגיל צעיר הם יגדלו למבוגרים שיודעים לבחור.
כל מי שיש לו ילד בוודאי מכיר את זה שלפעמים הילד כועס ולא רגוע.
לפעמים יש לזה סיבה ואנחנו בדרך כלל גם נחפש את הסיבה כמו למשל הוא עייף, רעב, אמרתי לו משהו שהרגיז אותו, הוא לא קיבל את מה שהוא רוצה, הוא מפונק ועוד כל מיני סיבות. ויכול להיות שהכול נכון.
אבל ישנה עוד אפשרות. יכול להיות שפשוט הוא באנרגיות נמוכות ברגע זה. למה? ככה.
כמו טלפון שאינו טעון ככה גם אנחנו לפעמים מרגישים מרוקנים. כל אחד מאיתנו מכיר את זה. את הימים שפשוט קמים בבוקר מלאים באנרגיה לעומת ימים או רגעים שאנחנו מרגישים לגמרי מרוקנים.
אז מה הפתרון? מה עושים כשילדים שלנו לא רגועים, כועסים, מנדנדים או סתם מצוברחים?
הדרך לעזור להם להירגע היא על ידי כך שאנחנו נהיה רגועים בעצמנו.
בדרך כלל שהילדים שלנו לא רגועים, באופן אוטומטי גם אנחנו נכנסים לאי שקט ובאי שקט שלנו מנסים להרגיע אותם. זה נשמע דיי פרדוקסלי. כשאומרים לנו להירגע זה ממש מעצבן אותנו. כך גם את הילדים שלנו. הם לא שונים. הם אנשים קטנים.
עלינו ללמוד להרגיע את עצנו ואז ללמוד בדרך רגוע לפעול כך שנשפיע באנרגיות טובות על הילדים שלנו להירגע.
הנה השלבים להרגעה עצמית:
השלבים להרגעת הילדים:
נפנה אל הילד שלנו כשאנחנו במטבנו, רגועים ובאנרגיה טובה וכך נשפיע עליו במקום שנהיה מושפעים ממנו.
לסיכום: קודם כל נרגיע את עצמנו ורק אחר כך נרגיע את הילדים שלנו על ידי קבלת הרגשות שלהם. אם יש מה לעשות נעזור להם ואם אין מה לעשות נלמד אותם לקבל אכזבות.
אחד הדברים שקשה לרוב ההורים זה לאכזב את הילד שלהם. במקרים אחרים, אנחנו פשוט רוצים שקט וכל פעם שהילד לא יכול לקבל את מה שהוא רוצה, הוא מנדנד ועושה לנו רעש. וכדי שיהיה לי שקט וכדי שהילד שלי לא יתאכזב, מצאו ההורים פתרון: נלמד אותו לא לרצות ואז הוא גם לא יתאכזב וגם יהיה לנו שקט.
אין בעיה עם רצונות, יש בעיה אם זה שאנחנו לא מאמנים את הילדים לקבל את זה שמותר לרצות אבל לא כל הרצונות שלנו מתקיימים.
כשאנחנו מודעים לדבר הזה אנחנו יכולים לשנות גישה.
כהורים עלינו להגיד לילדים שלנו שמותר לרצות אבל אנחנו לא יכולים לקיים את כל הרצונות.
הילד אכל סוכריה ועכשיו הוא רוצה שוקולד, במקום להגיד לו: "אבל כבר אכלת סוכריה, זה אף פעם לא מספיק לך, אתה כל זמן רק רוצה עוד, תפסיק לנדנד",
נגיד לו: "אני מבין אותך שאתה רוצה גם שוקולד, אבל אנחנו אוכלים ממתק אחד ביום מחר תוכל לבחור שוקולד."
זה מקום מכבד שלא עושה את הילד שלנו לא בסדר אלא מסביר לו בצורה הגיונית מה אפשרי ומה לא, וחשוב שנסביר למה לא.
אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מאושרים. כדאי שנעצור רגע ונשאל מה עושה ילדים מאושרים? האם ילדים מאשרים זה ילדים שעושים בשבילם הכל? מפנקים אותם ומגוננים עליהם? אולי משהו אחר הוא זה שגורם לאושר?
הרבה מאוד מחקרים מלמדים שאנחנו רוצים להיות משמעותיים, וככל שאנחנו מרגישים יותר משמעותיים ככה אנחנו חווים הרבה יותר סיפוק מהחיים וזה מה שנותן את תחושת האושר.
באופן אוטומטי, בגלל שהרבה יותר קל לנו לתקתק דברים ואנחנו כגדולים גם עושים את הדברים טוב, אנחנו שוכחים את הדבר החשוב הזה שהוא לתת לילדים שלנו להיות משמעותיים.
ככל שהילדים שלנו מרגישים יותר משמעותיים, הדבר החשוב ביותר שקורה הוא שהם גדלים למבוגרים מסופקים יותר בחיים ובנוסף הם הרבה יותר רגועים ומשתפים פעולה בתור ילדים.
איך נותנים לילדים להרגיש משמעותיים:
עונשים ופרסים הם לא שיטת החינוך המומלצת, אבל אל תדאגו, יש תחליף.
כהורים התרגלנו לתת עונשים ופרסים כדי שהילד יעשה את מה שצריך לעשות.
יש כמה בעיות בשיטה הזאת:
מה מחליף פרסים ועונשים?
הגיון של החיים. חשוב שנלמד את הילדים לפעול מתוך הכרות ומודעות להגיון של החיים ולא על מנת להימנע מעונש או על מנת לקבל שכר.
מה ההבדל בין עונש לבין תוצאה שיש בה הגיון של החיים?
התגובה שלנו כהורים יכולה להיות אותה תגובה, אבל חשוב שהיא תהיה ללא כעס ובהסבר הגיוני.
לדוגמא: במקום להגיד ובכעס: "בגלל שלא הכנת שיעורים העונש שלך שאין טלוויזיה"
נאמר: "מצטער, אבל לא תכול לראות טלוויזיה , כי אני רואה שאין לך זמן להכין שיעורים וקודם כל אנחנו עושים שיעורים ורק אחר כך מבלים."
נאמר דברים ברוגע ונסביר בהגיון.
נעמה רגב
יועצת זוגיות ומדריכת הורים
טלפון: 0544304067
