להיות צודקים או מאושרים

האם אתם מרגישים שאתם רוצים לצאת צודקים? שחשוב לכם לענות וחשוב לכם להגיד את המילה האחרונה?

חשבתם פעם מה קורה לכם כאשר משהו חולק על דעתכם?

מה קורה לכם כשאתם חולקים על דעתו של משהו אחר? האם אתם מפחדים שמשהו “ישתלט” עליכם? האם אתם זקוקים לאישור של האחר שיאשר את מה שאתם חושבים ומאמינים? על מה אתם שמים את הפוקוס שלכם – על מי יודע יותר? מי יחליט? מה הוא חושב עלי? אני חייב להוכיח שאני צודק? או שהפוקוס שלכם על כך שיש אנשים שונים עם דעות שונות ובכל רגע ורגע אתם יכולים להישאר עם דעתכם או לבחון דעה אחרת ולקחת את מה שמתאים לכם.

התגובות האוטומטיות שלנו הן אלה שמנהלות את מערכות היחסים שלנו

נשמע לכם מוכר?
האם אתם מוצאים את עצמכם מתפרצים לדברי בני הזוג שלכם?
אומרים את דעתכם לפני ששמעתם ובאמת הבנתם למה בן הזוג שלכם התכוון?
האם אתם חוששים לא להיות מובנים ולכן אתם מתפרצים ומתקנים את בני הזוג שלכם?

כל פעם שאנחנו מגיבים באופן אוטומטי אנחנו כלואים בתוך הפחדים שלנו להיות לא מובנים ושהדברים לא יהיו בדרך שלנו.
אנחנו מאבדים את האושר שלנו וכלואים בסבל ובמלחמה על הצדק ועל מי מחליט.

אני מרבה לשמוע “אני לא רוצה להיות צודק”

ואני מאמינה שאנחנו באמת לא רוצים להיות צודקים, אנחנו כן רוצים שיבינו אותנו ולא יפרשו אותנו אבל זה בא לידי ביטוי בדרך של ויכוח שנראה שכל אחד עומד על דעתו ומנסה להוכיח שהוא צודק. הצדק לא עומד בפני עצמו אלא הפחד שלנו שדברים ישתבשו והפחד הזה גורם לנו להילחם על הצדק. האם החיים הם בית משפט?

אין צודקים יש רק תפיסות סובייקטיביות

יש בדיחה שמשהו בא לרבי אומר לו מה שאומר והרבי אומר לו אתה צודק”.
בא משהו שני ואומר משהו הפוך לגמרי מהראשון. הרבי אומר לו: “אתה צודק”.
בא משהו שלישי ושואל את הרבי: “איך זה יכול להיות ששניהם צודקים?”
אמר לו הרבי: “גם אתה צודק”.
לפי התפיסה שלנו אנחנו צודקים ואנחנו בהחלט צודקים שאנחנו צודקים. כי אנחנו פרשנו את הדברים אנחנו הסופרים של הסיפור שלנו ולכן ברור שאנחנו צודקים. כך גם בני הזוג שלנו זה הפרוש שלהם, אז גם הם צודקים.

בכל סיטואציה אנחנו יכולים לבחור את התגובות שלנו

פעמים רבות בזמן ויכוח, האוטומט שלנו זה להצדיק את עמדתנו ולהראות את חכמתנו. אך האם זה מקדם את היחסים? האם זה מאפשר לי נינוחות? או שאולי אני נכנס למגננה ומתאמץ.

השאלה שצריכה להישאל היא האם אנחנו רוצים לריב על מי צודק, או לנסות להבין אחד את השני ולמצוא דרכים שמגשרות בין התפיסות השונות. 

כאשר אתם נקלעים לוויכוח סגלו לעצמכם שני דברים:

1. קבלה – קבלה של חוסר ההסכמה. אמצו את המחשבה הבאה – ” השיחה הזאת צריכה להתקיים עכשיו ויש לה משמעות. אני לא מתווכח עם המציאות שהשני חושב אחרת ממני אלא רק מקבל את זה שיש פה שני אנשים עם דעות שונות. “

2. שחרור- ותרו על הצורך לשכנע את השני. ותרו על הביקורת והשיפוטיות שלכם כלפי השני. הקשיבו והיו פתוחים לשמוע מה השני אומר לכם. משהו נפלא יכול לצאת מהשיחה. אולי תלמדו משהו חדש או אולי זאת הזדמנות להעלות את רמת היחסים שלכם בכך שתקשיבו ממקום מגדיל ולא ממקום שופט. הקשבה נקייה מאפשרת יחסים טובים וחיים של נינוחות.

” בוויכוח אין מסכימים לתוכן הנאמר, בקונפליקט אין מסכימים עם הדובר”
פרופ’ אלכסנדר ב. ורינגטון

515X160 cc לאתר נעמה