זמן לזוגיות והורות

אני יכולה להעיד על עצמי שאני אלופת התכנונים

נושא הזמן הוא עניין מאוד מרכזי בחיים שלי. יעילות היא שם נרדף שלי. בעבר כדי להיות יעילה הייתי מתכננת בלי סוף את היום שלי. מה קודם, מה אחר כך, מה יותר טוב מה יותר חשוב.
המחשבות הראשונות שעלו לי בבוקר היו תכנונים ועוד תכנונים ובלי סוף תכנונים. הפכתי לאלופת המתכננים. יומן כזה ויומן אחר ורשימות על פתקים, ובאפליקציה באייפון, תכנון במחשב ומה לא. מליון משימות, מליון תכנונים.

בקיצור במשפט אחד אפשר לומר שלא נהניתי מהחיים אלא התעסקי כל הזמן במה צריך לעשות, ואוי ואווי היה למי שהפריע לי בדרך בכל מיני בקשות או למי שלא שיתף פעולה עם כל המשימות שצריך לעשות.

התעוררתי! החלטתי עד כאן

באיזה שהוא שלב נמאס לי. הבנתי שבעצם אני "מבזבזת" את חיי בתכנונים אין סופיים ועוד יותר גרוע מזה הבנתי שאני מקלקלת יחסים ופוגעת באנשים הכי קרובים לי. אבל מה שהכי תסכל אותי היה שהבנתי שאליפות בתכנון לא פותר בעיות בחיים ואולי אפילו רק מחריף אותם. פתאום גיליתי שבעצם אני רוצה ליהנות ולזרום עם החיים, אבל במקום זה אני דואגת כל הזמן. התעייפתי מהדאגות. החלטתי שאני רוצה משהו אחר. החלטתי לבדוק למה אני כל הזמן דואגת ומה אני יכולה לעשות אחרת.

הייתה לי תגלית "מפתיעה"

דבר ראשון הבנתי שזה הרגל. התרגלתי לדאוג כדי לפעול. והתרגלתי למחשבה המוטעית שאם אני אהיה "מושלמת" ואעשה הכל באופן "מושלם" אז החיים שלי היו נפלאים. התמכרתי למחשבה "אני לא מספיקה".

ואז גיליתי מה שכולם יודעים. שאין דבר כזה הכל מושלם. הרי בשום אופן לא יתכן שהכל יהיה משולם אבל לעומת זאת אני משלמת מחיר מאוד גבוה שאני עסוקה כל כך בפעולות שאני "צריכה" לעשות במקום להיות נוכחת לחיים. מצאתי את עצמי מתעצבנת על הבעל והילדים שלי שהם לא "יעילים". מצאתי את עצמי כל הזמן ממהרת במקום לעצור ולהיות נוכחת לחיים. הבנתי שאין ברירה וצריך לשנות גישה.

קבלתי מתנה ענקית ואני ממש לא מגזימה

למה הכוונה בשינוי גישה? גישה ששמה דגש על "איך" ולא על ה"מה ". ולמה הכוונה ב- איך? איך אני מרגישה ברגע זה. אין לנו רגע אחר רק את הרגע הזה. ו"הידיעה המרעישה" שלי הייתה, ואני קצת צינית פה, היא, שאיך שאני מרגישה ופועלת כרגע משפיע על כל החיים שלי. גם עכשיו וגם בעתיד. למה אני קצת צינית? כי כולנו יודעים את זה אבל כולנו שוכחים את זה. למה אנחנו שוכחים את זה? כי אנחנו מפחדים. מפחדים שדברים לא יהיו מושלמים ולא נרגיש טוב עם עצמנו ועם החיים שלנו.

ואיך כל זה מתקשר לזמן? כי אין לנו זמן אחר. רק את עכשיו. ואנחנו מקריבים את כל החיים שלנו כדי להרגיש טוב בעתיד. מנסים לסדר את העולם, ושוכחים שהלך הרוח שלנו ברגע הזה, הוא זה שיחולל ניסים בחיים שלנו ולא במובן המיסטי אלא במובן הפרקטי. כשאנחנו בהלך רוח חיובי, אנחנו הרבה יותר יעילים וגם נהנים מהחיים. בניגוד לתפיסה המוטעית שלנו שיעילות אפשר להשיג רק בדאגות, ואילו הלך רוח חיובי וזרימה מובילים לשאננות.

מילה לסיכום

להגיד לכם שאני תמיד זוכרת להיות ממוקדת ברגע הזה וליהנות ולממש את החיים? ממש לא. כי האוטומט שלנו לפעול מתוך דאגה חזק מאוד. אבל בהחלט אני יכולה להעיד על עצמי שהיום אני נזכרת בזה הרבה יותר מהר. אני מזהה שאני עוד פעם עסוקה בתכנונים אין סופיים ובדאגות לעתיד. אני מחזירה את התודעה שלי לרגע הזה, בוחרת בקלילות מה לעשות ועושה בכייף. חבל על כל רגע של דאגה. במקום לדאוג כדאי לטפל בדברים. "החיים קצרים... אין לנו זמן מיותר..." ואפשר גם אחרת.

באהבה רבה,
נעמה