ההרגשה שלנו ההורים כשהילד כועס
בדרך כלל, נוצר מצב של תסכול על תסכול. לא משנה אם אי שביעות הרצון של הילד קשורה אלינו ההורים או לא, בדרך כלל נרגיש חוסר נינוחות. בכל גיל של הילד שלנו, תינוק שבוכה כי הוא רעב או צומחות לו השיניים, ילד קטן שרב עם חברו וכועס, ילד מתבגר שלא מרוצה מהמראה שלו ועוד מצבים רבים במהלך החיים שגורמים לילדים שלנו חוסר שביעות רצון, אכזבה, כעס או כל רגש שלילי אחר. באוטומט שלנו ההורים, אנחנו לא נינוחים, כאשר הילדים שלנו לא מרוצים. כאילו יש איזה כפתור נסתר שקיים בתוכנו, שהילדים שלנו לוחצים עליו וגורמים לנו להרגיש לא נינוחים עם חוסר הנינוחות שלהם.
התפיסה הנפוצה לגבי כעס של ילדים
יתכן שבצורה אוטומטית אנחנו חושבים שתפקדנו לספק את כל הצרכים הפיזיים והנפשיים של הילדים שלנו, באותו הרגע בו הם נזקקים לו, ואסור לנו להיכשל במשימה. כל פעם שהילד לא מרוצה אנחנו מפשילים שרוולים ומנסים בכל דרך אפשרית למנוע את התסכול וכאשר אנחנו לא מצליחים אנחנו כועסים עליהם. יש לנו צפייה שהם יהיו שמחים, יגיבו בנימוס, לא יבכו, לא יכעסו ולא יעשו עניין. מן פנטזיה שהילדים שלנו יהיו כל הזמן מאושרים.
מה הייתם רוצים שיקרה במצבים בהם אתם מרגישים מתוסכלים?
נסו לחשוב רגע, מה נחוץ לכם כאשר אתם מתוסכלים, כועסים ולא מרוצים? כיצד אתם מרגישים כאשר אנשים באים אליכם עם אין ספור עצות. תזכרו בכל הפעמים שדחיתם את כל העצות ב: "כן אבל...", והרגשתם תסכול שלא מבינים אתכם.
מדוע חשוב לתת מקום לכל סוגי הרגשות
אנחנו בני אדם וכל מגוון הרגשות קיים בתוכנו לכן עלינו לתת מקום לכל הרגשות. אם לא ניתן להם מקום הם יתפרצו במקומות אחרים. ילדים שלא מאפשרים להם להביע את רגשותיהם, גדלים למבוגרים שאינם נותנים לעצמם להרגיש. מבוגרים שחיים במאמץ להיות מושלמים, במאמץ להיות בסדר, לא לכעוס לא להרגיש והתוצאה של מאמץ זה הוא התפרצות. כמו בלון שמנפחים אותו יותר מידי עד שהוא מתפוצץ. הרגשות קיימים ואם לא נותנים להם ביטוי הם גורמים לנו פיצוץ שמתבטא בהתפרצות. האם התחושה הזאת מוכרת לכם? תחושה שלא מבינים אתכם? תחושה מאוד לא נעימה שגורמת לעוד תחושה לא נעימה? זהו כדור שלג שגדל וגדל.
כיצד להגיב לרגשות תסכול של ילדים
כאשר ילדנו מתוסכל, כועס ולא מרוצה, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא להבין שככה העולם מתנהל. ילדים ומבוגרים לפעמים כועסים ומתוסכלים. זה טבעו של עולם, ואין מה להיבהל. כפי שאנחנו רוצים שיבינו אותנו, כך כדאי לשוחח עם הילד ולהבין מה עובר עליו. לתת לו לגיטימציה להרגיש ולהגיד הכל בלי שנשפוט אותו ובלי שנייעץ לו, רק להקשיב ולראות אם הבנו אותו. בשלב הבא ובמידה ויש לנו עצה בשבילו נשאל אותו אם הוא רוצה לשמוע את דעתנו או עצתנו. רק לאחר שהילד מביע את רצונו נוכל לעשות זאת בדרך של תקשורת מכילה ומקדמת.
זכרו, הדבר החשוב ביותר גם לנו וגם לילדים שלנו זה קודם כל שלא ישפטו ויבקרו אותנו.
חשוב לנו, לכולנו, שיקבלו ויבינו אותנו על כל מגוון הרגשות והתחושות שלנו.
