איך תצליחו לשתף פעולה בניקיון וסדור הבית
אפשר גם אחרת
אפשרי שהבית יהיה נקי ומסודר ויחד עם זאת הזוגיות תהיה טובה, והמריבות עם הילדים על הנושא יפסקו.
לפני שנתחיל עם הפתרונות בוא נראה מה בעצם הבעיה בכל נושא.
יש את הסימפטום ויש את הבעיה האמיתית שיושבת ברקע. בנושא שלנו הסימפטום הוא המריבות על הסדר והניקיון בבית, אבל האם זוהי באמת הבעיה?
הבעיה - האגו שלנו
לכל אחד מבני הבית יש אגו. לאבא יש אגו וכן גם לאימא יש אגו. ומה עם הילדים? גם להם יש את הדבר הזה שנקרא אגו. לאגו יש מאפיינים והם אלה שיוצרים את הבעיה.
מה המאפיינים של האגו?
- האגו בטוח שאנחנו תמיד צודקים
- האגו "יודע ובטוח" שהשני לא בסדר
- האגו מרגיש שלא "מבינים" אותו
- האגו מרגיש שלא "מתחשבים" בו
- האגו רוצה "לשלוט" ו"להחליט"
- האגו בשום פנים לא מוכן "שיחליטו עליו"
לכל אגו יש תסריט בראש, הנה כמה דוגמאות:
- "הרי כבר אמרתי אלף פעם שזה חשוב לי, אז מה הבעיה לסדר?"
- "עוד פעם מנדנדים לי, די נשבר לי, אני דווקא לא אסדר..."
- "עוד פעם היא עצבנית, מה יש לה..."
- "רק אני עושה את הכל בבית הזה, מה אני פראייר?"
אם האגו שלנו היה יושב "בשקט", סביר להניח שהיינו מוצאים פתרונות לבעיה. אבל בגלל שהוא ממש לא יושב בשקט אנחנו בבעיה...
אז איך בכל זאת אפשרי שכולם יהיו מרוצים?
הרגעה עצמית אף פעם לא מזיקה
נתכוון להרגיע את עצמנו. יש לזה כמובן שני יתרונות:
1. נרגיש יותר טוב בלי קשר לכלום וזה בעצם מה שאנחנו רוצים.
2. יש סיכוי טוב שנשיג שיתוף פעולה אם נבוא בשקט וענייניות ולא בכעס ושיפוטיות.
נקיים שיחה בזמן רגוע
אין טעם לקיים שיחה באותו הרגע שאתם רואים את החדר של הילד הפוך וכל הכעס והעצבים עולים לכם, ובטח שאין טעם לקיים שיחה עם בן הזוג, באותו הרגע שאתם רואים 10 זוגות גרביים ועוד כמה זוגות נעליים "עומדים לתצוגה" באמצע החדר. וכמובן לא באותו הרגע שפתחתם את חדר האמבטיה וראיתם "שיטפון" על הרצפה ובתוכה "שוחה" מגבת וזה שנייה אחרי שניקיתם. וכן כמובן גם לא באותו הרגע שחזרתם הביתה מיום עבודה ארוך ומפרך ומצאתם ערמת כלים שהגיע עד לתקרה, ובני הבית "הסבירו" לכם שהם בשמחה היו מכניסים למדיח, אבל מה לעשות? המדיח היה מלא.
אל תפלו לבור... הם רק "מחכים להאשים אתכם" ששוב אתם כועסים, ולמה אתם כל הזמן צועקים, ולא היה נחמד יותר אם הייתם רגועים?
תזכירו לעצמכם לקראת השיחה:
• שאתם מכבדים את עצמכם ואת בני ביתכם
• שלכל אחד יש "סיפור" שונה על המצב וכל סיפור הוא נכון כי כל אחד הוא "הסופר"
• שהמטרה שלכם להקשיב ולשתף ולא לריב
בדקו בכל זמן השיחה את הרוגע הפנימי שלכם
כשכבר נרגעתם ומצאתם זמן רגוע ונעים לדבר, שימו לב להרגשה שלכם תוך כדי השיחה ונשמו כל פעם ששוב עולה בכם כעס או תסכול.
שם המשחק: "פתיחות, נכונות ויצירתיות"
כל אחד יגיד מה חשוב לו. למשל ההורה יגיד: ״חשוב לי שהבית יהיה מסודר״ והילד יגיד: ״קשה לי לסדר ואולי נמצא זמן שנעשה את זה ביחד.״ (לא להיבהל, אפשר להפוך את זה לזמן איכות, לזמן שבו אנחנו מתרגלים את הילד ומקנים לו כלים איך לסדר...) ואם עולה לכם המחשבה: "השתגעת, איפה יש לי עוד זמן גם לזה", תזכרו מה באמת חשוב, ובמלא בדרך אחרת זה לא מתקיים אז לפחות במקום לריב תמצאו מה טוב בלסדר ביחד.
יתכן ש"יקנו" אתכם בשירות אחר שיעשו עבורכם, משהו שאתם ממש שונאים לעשות ולשני לא כל כך אכפת לעשות את זה.
ואולי, רק אולי, תסכימו לראות שאולי סדר וניקיון זה הצד "החזק" שלכם וכשאתם עושים את זה לבד זה יוצא הכי "מושלם" אז למה להתעצבן כשזה לא נעשה כמו שאתם רוצים?
ואחרי שדברנו והסכמנו, איך ממשיכים להתנהל ביום יום?
אפשר להזכיר אחד לשני "בקצרה" ואין צורך בנאומים ותלונות כמו: "אבל אמרת שתפסיקי לכעוס..." "ואתה אמרת שתסדר בזמן שלך וזה לא קורה..." פשוט תזכירו. שימו לב מתי אתם "סתם מחפשים" את השני ומתי אתם ממשיכים להיות קשובים.
לסיכום כדאי שנזכור:
- לבדוק מה חשוב יותר: להיות צודקים או יחסים טובים?
- כשיש יחסים טובים, כי השקענו ביחסים, יש הרבה יותר שיתוף פעולה.
- שבבסיס, אנחנו אחד בעד השני ולא אחד נגד השני.
- שהדרך שלנו בני האדם, היא לפעמים "לא משהו", כי מנהלים אותנו תסכולים, התניות והרגלים.
- שאפשר גם אחרת. הכל תלוי בגישה שלנו.
- שאולי קצת "נעגל" פינות. נעשה בעצמנו אבל לא לשכוח, בשקט פנימי ובנתינה.
