אתם בלופים של מריבות חוזרות על שטויות

אתם בלופים של מריבות חוזרות על שטויות?

למה זה קורה ואיך פותרים את זה אחת ולתמיד
כמומחית לזוגיות אני מבינה בדיוק מה עובר עליכם - הפתרון לפניכם

כולנו מכירים את זה שאנחנו מתווכחים בלי סוף ואפילו לא זוכרים על מה התווכחנו:

אומנם אנחנו לא זוכרים על מה רבנו

אבל אנחנו זוכרים מצוין שלא רבנו על משהו מהותי.

מה שזה אומר שרבים על שטויות.

זוגות אומרים לי שוב ושוב:

"אחד מאיתנו אומר מילה קטנה — ונהיה מזה בלגן".

"אנחנו מתפוצצים על דברים שאפילו לא חשובים."

“גם כשאנחנו מנסים להיות רגועים… בסוף אנחנו מתפוצצים או מרימים ידיים."

“אין לזה היגיון. זה כאילו האוטומט עובד לפני שמספיקים לחשוב.”

ומה שאתם באמת רוצים זה:

• לא להיות מוצפים רגשית מכל שטות
• לא "להתרגש" מכל דבר שבן הזוג אומר או עושה
• או מכל כעס או אי שביעות רצון של בן הזוג 
• להצליח להגיב בצורה שקטה ועניינית
• להיות הרבה יותר סבלנים אחד לשני

ומה קורה בפועל?

כל שטות הופכת לסיפור גדול ומכאיב,

שמקלקל את היחסים

וכבר ממש נמאס מהלופים של המריבות

וחוסר התקשורת.

למה אנחנו לא מצליחים לעצור את הלופים של המריבות וחוסר התקשורת?

כי ברוב המקרים… אנחנו עסוקים בסימפטום ולא במה שמפעיל אותו.

כשזוגות רבים על שטויות, הם משוכנעים שהבעיה היא האירוע עצמו:

למה הוא שכח? למה היא דיברה לא יפה? למה הוא לא קלט?

ומאותו רגע הכול מתנקז ל–

“אם רק היית עושה  X  זה לא היה קורה.”

ואז מה קורה?

אנחנו נכנסים ללופים של ויכוחים בניסיון להגיע לדיוקי־דיוקים של האירוע:

מי אמר מה, מי דיבר לא יפה, מי פתח את הנושא…

ובעיקר — מי אשם.

אבל ככל שמנסים יותר לדייק ולנסות שהשני יבין אותנו ככה אנחנו שוקעים יותר בביצה.

מה רוב הזוגות עושים בפועל — וזה רק מחמיר את המצב?

🔸 מדברים שוב ושוב על העניין :

“למה שכחת?”

“אבל ביקשתי…”

“נכון, אבל גם אתה…”

וכל סיבוב דיבור רק מגדיל את המרחק.

🔸 מנסים לחנך או לתקן אחד את השני:

“אם היית מקשיב…”

“אם היית מתאמצת קצת…”

וזה רק מדליק עוד יותר מגננות.

🔸 עוברים לחשבונאות זוגית:

מי נתן יותר, מי התאמץ פחות, מי “תמיד”, מי “אף פעם”.

זה מתכון בטוח לעוד פיצוץ.

🔸 מכניסים לרגע הזה דברים ישנים שלא נסגרו:

לא מטפלים… רק מתחשבנים.

כמו גומייה שכבר נמתחה יותר מדי — עוד משיכה אחת קטנה והיא נקרעת.

לטפל בנושא המריבה עצמה

זה כמו לנסות להפוך עלים צהובים בצמח לירוקים.

זה בלתי אפשרי.

הבעיה וגם הפתרון נמצאים בכלל בשורש.

אפשר להתאמץ להפוך עלה צהוב לירוק אבל אין סיכוי שזה יקרה…

כל עוד השורש יבש, עייף או מוזנח —

העלים ימשיכו להיות צהובים.

זה בדיוק מה שקורה בזוגיות:

כל עוד אנחנו מטפלים רק במה שרואים,

ולא במה שמפעיל אותנו —

המריבות יחזרו באותה צורה, רק עם אירוע אחר.

לכן כמעט בלתי אפשרי לפתור את הבעיה דרך שיחות על הסימפטום

ככל שמדברים יותר על האירוע,

מנסים לשנות זה את זו,

מנסים “להסביר” עד שיבין או “להוכיח” עד שתראה —

הלופ רק גדל. והבעיה לא נפתרת.

לא עוזר לדבר אין סוף על האירועים

אז הבנו ששיחות אין סופיות על האירועים שגורמים לנו לריב

לא עוזרים לפתור את לופים המריבות וחוסר התקשורת.

אז אם האירועים עצמם

הם לא הסיבה למריבות וחוסר התקשורת

אז מה באמת גורם לבעיות בזוגיות?

המריבות על שטויות לא מתחילות מהשטות עצמה.

הן מתחילות מהמצב הפנימי שאנחנו מגיעים איתו לאותו הרגע.

יש שני מקורות מרכזיים שגורמים למריבות ולחוסר היכולת לתקשר בצורה נעימה ובוגרת:

1. אנרגיה רגעית נמוכה כתוצאה מעייפות ועומס:

נניח שחזרתם מיום עבודה ארוך:

הרגליים כואבות, הראש עמוס, אתם רק רוצים שקט.

ואז… משפט קטן, טון לא נעים, משהו לא במקום...

במצב רגוע זה היה עובר לידכם.

אבל כשאתם מותשים וחסרי סבלנות —

אתם מרגישים על הקצה...

כל דבר קטן יכול להקפיץ אתכם.

זה לא בגלל מה שנאמר.

זה בגלל האנרגיה הנמוכה שאתם נמצאים בה באותו הרגע.

2. מטענים מהעבר שלא טופלו — התחשבנויות, פגיעות, דברים לא סגורים

כשלא מדברים על מה שמפריע באמת,

זה לא נעלם.

זה פשוט נשאר שם.

ואז אנחנו מסתובבים עם:

• דברים שהתאפקנו ולא אמרנו
• כעסים שלא הבענו כי לא רצינו לריב
• תחושה שלא רואים אותנו או שלא סופרים אותנו
• ויכוחים ישנים שמעולם לא נסגרו ולא נפתרו עד הסוף
• אכזבות שאמרנו לעצמנו “עזוב, זה לא שווה את זה”

כל זה מצטבר.

פשוט מצטבר.

ואז קורה משהו קטן...

משפט אחד...

הערה שנאמרה כבדרך אגב...

ופתאום התגובה חסרת פרופורציות למה שקרה בפועל.   

החלב שלא הכנסת למקרר לא באמת כזה חשוב.

וגם מה שנאמר לא היה כזה נורא.

אבל זה נגע במשהו שכבר ישב שם הרבה זמן.

ובשורה התחתונה:

כשאנחנו מגיעים לשיחה עייפים, בלי סבלנות,

וגם עם דברים ישנים שלא סגרנו בינינו —

כל שטות יכולה להפוך לוויכוח.

ובגלל זה קשה לעצור את זה,

גם כשאנחנו מבינים שזה כבר יצא מפרופורציה.

אז מה כן צריך לעשות?

כדי באמת לצאת מהלופים של מריבות על שטויות
צריך לעשות שני דברים — פשוטים, אבל עמוקים:

1. ללמוד להרגיע את עצמנו לפני שאנחנו מגיבים
לא להחזיק את עצמנו בכוח
אלא באמת לראות  שאנחנו כרגע מוצפים
ולהגיד לעצמנו:

“אני עייף/ה ומרגיש/ה עומס— זה לא הזמן להגיב.”

עצירה של כמה שניות משנה את כל התמונה.

היא מוציאה אותנו מהאוטומט של התקפה

ומחזירה אותנו לבחירה בתגובה בוגרת.

2. לטפל בדברים שמפריעים לנו בזמן רגוע — ולא לחכות שהם יתפוצצו.

אחד הדברים שהכי מחמירים מריבות הוא שאנחנו דוחים שיחות שחשוב לעשות.

אומרים לעצמנו:

“לא עכשיו.”

“זה לא הזמן.”

“עזוב, זה יעבור.”

אבל זה לא באמת עובר.

זה פשוט נדחק הצידה ומצטבר.

וככה אנחנו מגיעים לסיטואציות הקטנות כבר עם מטען,

ואז כל דבר קטן מקבל תגובה הרבה יותר גדולה ממה שהתכוונו.

טיפול נכון הוא לא לפתוח דברים דווקא באמצע ריב.

אלא להפך — לדבר עליהם כששקט, כשאין לחץ, כשלא עייפים.

לא שיחה של “מי צודק”.

לא שיחה של האשמות.

אלא שיחה פשוטה של:

• יש משהו שמפריע לי כבר כמה זמן
• יש משהו שחסר לי בקשר
• יש משהו שאני סוחב/ת ולא נעים לי
• יש משהו שהייתי רוצה שיהיה אחרת בינינו
• יש משהו קטן שלא אמרתי והוא חשוב לי

כשמדברים על הדברים האלה בזמן רגוע,

הם לא מתפרצים בגלל כל שטות.

וכשלא אוגרים —

מגיעים הרבה יותר נקיים לסיטואציות היום יומיות,

והן מפסיקות להפוך לכל כך טעונות.

במילים פשוטות:

עדיף לטפל בדברים כשהם קטנים ובזמן רגוע

אחרת הם ייצאו דווקא ברגע הכי לא מתאים ורק יחמירו את המצב.

מה באמת עושה הבדל בזוגיות לאורך זמן

מה שהכי משפיע על הזוגיות אלה לא האירועים היום יומיים,

אלא הגישה שלנו לזוגיות.

כדי לצאת מהלופים של המריבות וחוסר התקשורת, צריך קודם כול לשנות גישה.

אפשר להתנהל בזוגיות מתוך דריכות ופחד להיפגע,

ואפשר לבחור לשים את מערכת היחסים במקום הראשון.

כשזוכרים שבן או בת הזוג לא נגדנו,

שאנחנו באותה קבוצה ושיש לנו מטרה משותפת —

אהבה, חברות וקרבה —

גם כשיש ויכוח, הוא לא מתפוצץ

בסוף, לא האירועים הם שמנהלים את הקשר,

אלא איך שאנחנו בוחרים להיות בתוך הקשר.

בסופו של דבר,

זוגיות יציבה מתחילה מבפנים —

מהיכולת להיות בנוכחות, בכוונה טובה, וברצון אמיתי להיות באותו צד.

דרך להפסקת הלופ באותו הרגע שאתם מרגישים שאתם נסחפים: 

בפעם הבאה שאתם מרגישים שאתם גולשים לוויכוח,

עוד לפני שאתם מגיבים — תשאלו את עצמכם שאלה אחת פשוטה:

1. אתם מגיבים למה שקורה

2. אתם עייפים ומוצפים ממשימות החיים

3. אתם מוציאים את התסכולים שלכם בגלל דברים שלא פתורים ביניכם?

אם התשובה היא השנייה או השלישית (וברוב המקרים היא כזו)

זה סימן לעצור רגע.

לנשום

להגיב עניינית

ואם אתם רואים שיש תסכולים וכעסים שלא פתרתם

תמצאו את הזמן הנכון והדרך הנכונה כדי לפתור. 

לפעמים כדאי להגיד:

“אני לא במצב לדבר על זה עכשיו, נחזור לזה אחר כך” —

עושה יותר טוב ומונע עוד גלגול בלופ.

המיקוד בשורש הבעיה ולא בסימפטום     כבר עזרה להמון זוגות

זוגות שהיו תקועים בדיוק בלופים האלה

של מריבות על שטויות

הצליחו לצאת מזה כשטפלו בשורש הבעיה.

זוגות שחשבו שהבעיה היא בתקשורת,

או בזה שאחד מהם “לא בסדר”,

וגילו שברגע שהם שינו גישה

והתחילו להתנהל אחרת בתוך הקשר —

העוצמה של המריבות ירדה משמעותית.

חלוקי הדעות לא פסקו,

אבל הם הפסיקו להיפגע מכל דבר.

לא הכל נהיה מושלם,

אבל נהיה להם יותר שקט, יותר הבנה, ויותר תחושה שהם באותו צד.

וזו בדיוק הסיבה שאני יודעת

שהשינוי אפשרי —

כשעובדים על השורש, לא רק על הסימפטום.

רוצים ללמוד איך ליישם את זה באמת?

אתם אם אתם מרגישים שאתם מבינים היום יותר טוב

למה אתם נכנסים שוב ושוב לאותם לופים של מריבות,

אבל עדיין לא יודעים איך לעצור את זה בזמן אמת —

אתם לא לבד.

בקורס הדיגיטלי “זוגיות שאוהבים”

אנחנו עובדים צעד־צעד איך להגיב בפרופורציה לאירועים היום יומיים ביניכם

מה שמאפשר לפתור את הדברים שחשוב שתפתרו בזמנים שקטים ובדרך נכונה.

בקורס תלמדו:

• לזהות מאיזה מקום אתם מגיבים
• לעצור רגע לפני שהשיחה מתפוצצת
• לטפל בדברים שמפריעים בזמן רגוע ולא לצבור אותם
• לחזור להתנהל בשיתוף פעולה ולא במלחמה
• לבנות שיח שעוזר להבין ולפתור קונפליקטים

אם אתם מרגישים שהגיע הזמן

לא רק להבין — אלא גם לדעת איך לעשות את זה אחרת,

אני מזמינה אתכם להצטרף לקורס

לכל הפרטים לחצו כאן