בעיה מאוד נפוצה בזוגיות, היא התחושה שבן הזוג שלי לא מבין אותי.
ככל שאנחנו מרגישים לא מובנים כך אנחנו מקטרים ומאשימים את בן הזוג על כך שהוא לא מבין אותנו.
יש איזה שהיא תפיסה, די מגוחכת, שככל שנדגיש בפני בן הזוג שלנו כמה הוא לא בסדר, ככה הוא יתחיל להבין אותנו. אך הפלא ופלא ההפך הגמור קורה. הוא מתרחק ולא רוצה להקשיב ולדבר כי הוא מתגונן מפני ההאשמה.
במקום לחזור שוב ושוב ולהדגיש בפני בן הזוג כמה הוא לא מבין אותנו, נעצור ונקשיב עד הסוף.
נבין אותו ורק אחר כך נבקש ממנו להקשיב לנו ואם הוא לא מבין להגיד בשקט: “אני רוצה להסביר את עצמי יותר טוב, כי נדמה לי שיש פה אי הבנה”
ברגע שאנחנו לוקחים את האחריות לאי הבנה עלינו, בן הזוג שלנו נרגע, הוא לא מרגיש מואשם ומאוים ולכן גדל הסיכוי שתהיה לו יותר פניות להקשבה.
בני הזוג מאשימים ומבקרים אחד את השני.
לא רק שאנחנו מאשימים את בן הזוג. אנחנו גם מתאמצים, ומביאים את כל ההוכחות לכך שאנחנו צודקים.
גם פה, נדמה לנו, שאם הוא יבין שהוא האשם ואנחנו הצודקים, היחסים ישתפרו. ככל שאנחנו מתעקשים, מתווכחים ומנסים להוכיח את צדקתנו, כך הולך הריחוק וגדל. הבעיה לא נפתרת אלא רק מתגברת.
מבינים שאין באמת אשמים. כל אחד עושה את הכי טוב שהוא יכול באותו הרגע, והכי טוב לא תמיד יוצא טוב.
במקום להאשים ולהתווכח מי צודק, כדי שנזכור שגם אנחנו וגם בן הזוג שלנו, טועים לפעמים ואין טעם להתווכח מי צודק ומי אשם.
עלינו לעצור לראות את היש בכל אחד מאיתנו, לקבל בהבנה את הטעיות ולראות איך מתקדמים מפה והלאה.
בני הזוג משחקים במשחק הפנקסנות – מי יותר אחראי ועושה.
ככל שאנחנו מתעסקים יותר ויותר במחשבה “אני עושה יותר, נמאס לי להיות זה שמתחשב כל הזמן, האחראי היחיד פה, הכל עלי…”, כך גדל הריחוק והצד השני לא באמת מוכן לדבר על הדברים ולפתור אותם.
מחליטים להפסיק את משחק הפנקסנות ובוחרים משחק חדש.
במשחק החדש יש שני כללים כיפיים:
שמים את המפתח לאושר בידיים של בן הזוג.
יש תפיסה מאוד נפוצה שאומרת כשטוב לי, זה בזכות בן הזוג שלי, וכשלא טוב לי זה בגללו. וכך קורה שבמקום יחסים של הדדיות יש יחסים של תלות.
מבינים שהסדר הוא הפוך. עלינו לעשות עבודה פנימית על מנת שיהיה לנו טוב, לבוא באנרגיות אחרות לזוגיות שלנו ומשם הדברים יתחילו לזרום בכיוון טוב.
צפיות שלא מתממשות ומתאכזבים
לכולנו יש צפיות מבן הזוג שלנו. ככל שאנחנו מצפים יותר אנחנו מאמינים שהצפייה תביא לשינוי טוב ומתאכזבים כל פעם מחדש שהצפיות לא מתממשות.
הבעיה היא לא שהצפייה לא התממשה אלא עצם הצפייה עצמה היא זאת שגורמת לבעיות בזוגיות.
הופכים צפייה ליצירה. אני מצפה שבן הזוג יזום דברים? הוא לא יוזם? מפסיקים לשבת על הגדר ולהתאכזב ומתחילים ליזום בעצמנו.
כאשר אנחנו ביצירה ותרומה אנחנו מרגישים נפלא. כשאנחנו בצפייה שלא מתממשת אנחנו מתוסכלים ומוציאים את כל התסכולים על בן הזוג וזה מה שיוצר את הבעיה בזוגיות.
אנחנו יכולים לראות שהדרך בא אנחנו פועלים מביאה לתוצאות ההפוכות ממה שאנחנו רוצים. אם נלמד לקחת אחריות על החלק שלנו, וליצור את השינוי אותו אנחנו רוצים הזוגיות שלנו תשתפר.
יש לנו 100% אחריות על ה 50% שלנו. בואו נתעסק רק בזה כי זה הדבר היחיד שבידיים שלנו.
באופן טבעי כאשר אנחנו באים באנרגיה אחרת ולוקחים אחריות על ההתנהלות שלנו, בן הזוג משתנה לטובה.
מכיוון שאנחנו לא יכולים לשלוט באף אחד, הדרך היחידה היא להנהיג את עצמנו וזה הכיוון שמשנה את הזוגיות ומוביל אותה למקום טוב.
