איך להצליח לשתף פעולה כהורים
אנחנו לא מסתדרים בינינו
אז איך נצליח לשתף פעולה בחינוך הילדים
בואו נדבר פתוח.
אתם אוהבים את הילדים שלכם.
באמת אוהבים.
רוצים בשבילם את הכי טוב – שיהיו עם ביטחון עצמי, ערכים, גבולות, וגם חופש.
רוצים לגדל ילדים שיודעים מה הם שווים, מסתדרים עם אחרים ויודעים להחזיק את עצמם גם כשקשה.
אבל... אתם לא תמיד מצליחים להסכים ביניכם איך עושים את זה.
ולא רק זה. לפעמים, עוד לפני שמתחילים לדבר על הילד – כבר יש מתח.
משקעים. כעסים ישנים.
הרגשה שלא מקשיבים. שלא רואים. שלא מכבדים.
ואז כל נושא חינוכי הופך לשדה קרב.
לא כי הילד כזה מסובך – אלא כי ביניכם משהו לא עובד.
הקשר עצמו הפך לדבר שצריך לשרוד – לא מקום לשתף בו פעולה.
וזה כואב.
כי אתם באמת רוצים לעזור לילדים.
אבל במקום להתמקד בהם – כל שיחה חוזרת לאותו מקום:
מי מחליט, מי מבטל את מי, מי לא מבין כלום בחינוך, ומי הורס את כל מה שבניתי.
והילדים?
הם מרגישים הכול.
ולפעמים, מרוב מתח, הם כבר מפסיקים להקשיב לכם.
כשהקושי בזוגיות משפיע על החינוך
זה לא הילד – זו הדינמיקה
בואו ניקח מקרה מוכר:
הילד לא רוצה להיכנס להתקלח.
אחד ההורים אומר בתקיפות: “עכשיו למקלחת.”
השני מתערב: “עזוב, תן לו חמש דקות.”
הילד? בינתיים כבר ברח לחדר.
ומה שנשאר – זה עוד ויכוח ביניכם.
אבל האמת? זה לא באמת היה על מקלחת.
זה היה על שליטה.
על הצורך של כל אחד מכם להרגיש שהוא שיש לו מילה, שהוא נחשב.
זה על תחושת חוסר השוויון בזוגיות שמציפה רגשות גם מול הילד.
מתחת לפני השטח:
- אחד מרגיש לבד בכל ההתמודדות, והשני מרגיש כל הזמן מותקף.
- אחד מרגיש שהוא מוותר כל הזמן, והשני מרגיש שהוא לא מחליט על כלום.
- ואף אחד כבר לא זוכר מה באמת חשוב – רק מי "ניצח" עכשיו בוויכוח.
למה כל כך קשה לשתף פעולה?
זה לא שאתם לא יודעים מה הילד צריך.
אתם פשוט לא מצליחים להרגיש ביחד.
כי מתחת לקונפליקט החינוכי – יש כאב זוגי.
תחושת ניתוק, חוסר שותפות, אולי אפילו טינה ישנה שרק גודלת מרגע לרגע.
ואז כל נושא – קטן או גדול – מעורר כאב ישן.
מילה קטנה על הילד נהפכת לביקורת על ההורות.
ביקורת על ההורות – נהפכת לביקורת אישית.
ונכנסים ללופים מכוערים של מריבות.
ומה יוצא מזה?
- אתם מתעסקים כל הזמן במי צודק,
- מי מחליט,
- מי יותר רך,
- מי יותר נוקשה,
- מי מוותר יותר,
- מי מעורב יותר
- מי רואה את התמונה הגדולה.
ובזמן הזה – הילד יושב לידכם.
ורואה זוג הורים שלא מצליחים לכבד אחד את השני.
ולפעמים – מגיעים להפגנת חוסר הערכה, זלזול ושפה בוטה מול הילד.
הילד מרגיש שהוא "הבעיה" – למרות שהוא רק הסימפטום
לא קל להרגיש שבגללך ההורים רבים.
אבל זה בדיוק מה שקורה כשהם לא מסתדרים ביניהם.
הילד שומע את השיחות, רואה את המבטים, מרגיש את הקור ביניכם.
הוא מתחיל להרגיש אשם.
או שהוא לוקח אחריות מוגזמת.
או שהוא מתפרץ, בודק גבולות, מנסה למשוך תשומת לב – גם אם שלילית.
הוא בעצם שואל:
“יש פה מישהו שרואה אותי? שמפגין מנהיגות? שפועל בהגיון?”
ואם ההורים עסוקים במאבקי כוח – התשובה היא לא.
והילד? מגיב בהתאם.
אז איך משנים את זה?
קודם כל – משנים את השאלה
במקום "מי צודק?"
שאלו את עצמכם: "מה הילד צריך מאיתנו עכשיו?"
במקום "מי מחליט?"
שאלו :"איך נחליט ביחד?"
במקום "מי יותר טוב?"
תזכירו לעצמכם: "אנחנו צוות אחד."
לא אחד נגד השני – אלא שניים למען הילד.
רוצים לדבר אחרת?
🔑 הנה כמה צעדים להתחלה:
- שימו לב מה מנהל אתכם – פחד? פגיעות? צורך בשליטה? כעס ישן?
- אל תנהלו את החינוך מתוך ריחוק – אלא מתוך חיבור.
- זכרו מה המטרה האמיתית – לא להוכיח שאתם הורה יותר טוב, אלא לעזור לילד שלכם להרגיש בטוח.
- התחייבו לדבר ביניכם קודם – ולגבש קו אחיד, גם אם הוא זמני.
(ילדים יכולים להתמודד עם הרבה דברים – חוץ מאי-יציבות.)
💡 כשההורים מתקרבים – גם הילדים נרגעים
אנחנו שוכחים לפעמים שהילדים שלנו לא מחפשים הורים מושלמים.
הם מחפשים הורים שמחוברים אחד לשני.
שיש ביניהם כבוד, הקשבה, וגם אם לא הסכמה – אז לפחות שותפות.
חינוך טוב לא מתחיל בכלים לחינוך נכון – אלא ביחסים.
כשיש יחסים טובים בין ההורים,
כשיש שיח פתוח ולא שיפוטי,
כשיש הבנה שגם אם אני רואה את זה אחרת – אני לא נלחם אלא משתף,
אז נפתח מקום אמיתי לדבר על הילד.
להרגיש אותו.
לכוון אותו.
ולתת לו לגדול במקום הכי חשוב: בית שיש בו אהבה, כבוד הדדי ושיתוף פעולה.
📩 מה אתם יכולים לעשות כדי לעזור לילדים שלכם?
אם אתם מרגישים שהחינוך של הילדים הפך לשדה קרב –
ואתם כבר לא רוצים להיות אויבים אלא צוות –
זה אפשרי.
גם אם זה לא הרגיש כך עד עכשיו.
בתהליך ליווי רגיש, בגובה העיניים, נלמד:
איך לדבר אחרת.
איך להקשיב אחד לשני, גם כשאתם לא מסכימים.
ואיך להחזיר את הפוקוס למקום הכי נכון – הילדים שלכם.
לחצו כאן לפרטים על ליווי זוגי והורי שיחזיר אתכם לאותו הצד 👉
