
לצאת מתקיעות בזוגיות
מי לא מכיר את התחושה הזאת של תסכול ואכזבה כאשר הצפיות מבני הזוג והציפיות מהזוגיות שלנו לא באמת מתממשות. מן תחושה כזאת של חוסר אונים שאתם כבר לא יודעים מה לעשות עם המצב.

מי לא מכיר את התחושה הזאת של תסכול ואכזבה כאשר הצפיות מבני הזוג והציפיות מהזוגיות שלנו לא באמת מתממשות. מן תחושה כזאת של חוסר אונים שאתם כבר לא יודעים מה לעשות עם המצב.

שיחה נפוצה, היא השיחה האם אתה פועל יותר מהשכל או מהרגש? ומי בכלל יודע למה הכוונה ואולי זה בכלל לא העניין? אול בכלל חשוב משהו אחר. אולי זה שאנחנו אומרים אחד לשני כבני זוג: "תפסיקי כבר עם הדרמות שלך" או "הכל שכל אצלך, אתה נכה רגשית, מה עם קצת רגש" אולי זאת בכלל הבעיה. ואולי אנחנו לא כל כך מבינים על מה אנחנו מתלוננים ומתווכחים?

מי לא מכיר את הבלגן בחדרי הילדים, המדיח שאף אחד לא מפנה, המגבות הרטובות על הרצפה והתיק שנזרק בכניסה לבית כל יום מחדש. יש פתרון והוא שונה ממה שחשבתם.
אפשר להעביר חיים שלמים בתסכול מהמצב ובמתח איך יגיבו בני הבית, כשתבקשו לסדר ובכעס כשבאמת כבר נמאס מכל הבלגן שלא נגמר.

אם כבר נקלעתם למריבה, אתם בוודאי רוצים לצאת ממנה במהירות האפשרית ושלא יישארו משקעים. אתם מוזמנים לקרוא מהם שלושת השלבים ליציאה מהירה מהריב ולהרגשה טובה גם לאחר מכן.

רגשות אשמה הן נושא מוכר ולא חביב. כולנו מכירים את המושג ואת הרגש הזה. אז מה עושים?

אנחנו ממש לא אוהבים לריב. אז איך אפשר להפסיק לריב במהירות האפשרית? מה הסוד?

האם יש שיתוף פעולה בזוגיות?
אני שומעת פעמים רבות את אחד מבני הזוג אומר שהוא מרגיש שהוא נותן ונותן
והצד השני רק מקבל ולא משתף פעולה.

מוכר לכם התרחיש הבא? אחד מכם עושה או אומר משהו שמפריע לבן הזוג. עכשיו מתחיל מחול השדים האם להגיד לו מה לא מוצא חן בעינכם או לשתוק. מצד אחד מתים להגיב, אחרת מרגישים "לא קיימים", מצד שני עולה פחד גדול שאם נגיד מה שבא לנו, זה מיד יוביל לכעס ומריבה.