כללי

שימו לב למחשבות שמתרוצצות לכם בראש בקשר לזמן. האם אלו מחשבות כגון: " אני לא מספיק, אין לי זמן, לא הספקתי, מתי אני אעשה את זה, לא כדאי להתחיל כי זה דורש המון זמן, אני חייב להזדרז. "

מה עשיתי כדי להפסיק להילחץ
מזה שאני "לא מספיקה"
נראה שיש לנו תפיסה מוטעית, סוג של פיקציה שאם נהיה לחוצים נצליח לשנות דברים, נהיה יעילים, נפתור בעיות ונמנע טעויות. נשמע הגיוני? ממש לא ובכל זאת אנחנו מניעים את עצמנו לפעולה דרך לחצים ודאגות שמלווים במחשבה חוזרת "אני לא מספיקה".

ישנו סיפור על תלמיד ישיבה שהיה עילוי. הוא סיים את הלימודים והחליט שהוא יודע כיצד לתקן את העולם. הוא לקח לחם וגבינה והסתובב עשר שנים בעולם. הוא עשה המון דברים, אבל לא תיקן את העולם. תלמיד הישיבה היה מאוכזב, חזר לעירו ואמר לעצמו :

הכרתי את עצמי מחדש בזכות בני תום.
בשנת 1987 נולד תום בני האמצעי עם פיגור שכלי קשה. לגידולו הייתה משמעות גדולה בחיי. האמהות שלי לתום בעל צרכים מיוחדים, לימדה אותי להתחבר לעצמי, להקשיב לרגשות שלי ולראות את הכוחות והעוצמות הקיימים בי.

כולנו רוצים להפוך את החלומות שלנו למציאות ולהוביל את החיים לאן שנרצה.
נשמע לא פשוט בכלל. אז מה עושים?

גיל ההתבגרות הוא גיל מאוד משמעותי בחיי המתבגר והמשפחה הסובבת אותו. ההורים עומדים בפני התנהגויות חדשות של ילדיהם. מופר השקט והשלווה ועל ההורים להתאים עצמם ולבחור דרכים אפקטיביות עבורם ועבור הילד המתבגר על מנת לעבור "בשלום" תקופה זו ואף לצמוח ולהדק את הקשר עם הילד המתבגר שלהם.

כאשר הילדים שלנו לא מרוצים, כאשר הם כועסים, מתוסכלים ובלי מצב רוח, אנחנו מרגישים לרוב חוסר נינוחות ותסכול

כל הורה היה רוצה להשפיע על הילד שלו ובמיוחד כשהילד הוא בגיל ההתבגרות. לעתים נראה שזאת משימה בלתי אפשרית. הנה כמה נקודות בעזרתם היחסים יכולים להיות טובים

למרות החשיבות העליונה של המשימה, לא מתקיימת הדרכה והנחיה מסודרת להורות וההנחה היא שאנו ההורים נעשה את הטוב ביותר מתוך אהבתנו הרבה לילדים ומתוך מה שקיבלנו בבית הורינו.

נשים רבות מצפות לבן זוג מושלם, לזוגיות מושלמת, לילד מושלם, שכמו בסרטים עושה כל מה שאימא שלו אומרת, הן נשבעות ומאמינות שהן לא יתנהגו כמו אימא שלהן ותמיד יהיו מטופחות עם בית מצוחצח, ילדים ממושמעים וחיוך נצחי על הפנים. בקיצור אימא מושלמת שחיה חיים מושלמים.